האדם נהנה מהשימוש באלומיניום, אבל לא כשמתכת זו שוקעת באיברי גופו. כיום, כשידועה רעילותו, נעשים מאמצים להקטין את הכמות המסתננת לתוך המזון שלנו בתהליכי ייצורו.
האלומיניום שבמזון נספג ושוקע ברקמות הגוף. בחולדות שלפני הבגרות, בשלבי הצמיחה, נמצא כי תוספת אלומיניום למזונן מעכב את התפתחותן. בחולדות שהוסיפו לתזונתן גם לקטוז (הסוכר המצוי בחלב) נמצאה עליית אלומיניום במוח, בלב ובשרירים עד 100% מעל הרמה שנמצאה בחולדות שלא קיבלו לקטוז יחד עם האלומיניום.
אין לנו עדיין נתונים על ריכוז האלומיניום באבקות החלב בישראל, אך הנתונים מארצות אחרות מצביעים על ריכוזים גבוהים מאד ביחס למצוי בחלב אם. שילוב ריכוז אלומיניום גבוה יחד עם הלקטוז הנמצא באבקות חלב פרה (ואינו נמצא בחלב סויה), מעלים את האפשרות לקליטת המתכת בכמות גדולה ברקמת המוח והלב של התינוק, כמו בחולדות הצעירות.
קישורים לשאר חלקי הספר:
אלרגיה לחלב פרה ורפלוקס קיבתי - וישטי
אלומיניום וחלב פרה
אולי תתענייני גם ב: