עזוב ת’עטינים שלי ! - ד"ר אריה אבני על נזקי צריכת החלב

ציסטות בכליות הן ממצא שכיח באוכלוסיה מערבית מבוגרת. הציסטה היא צינורית שתן שנסתמה והפכה עם הזמן לשלפוחית גדולה בתוך הכליה. בבדיקת אולטרה-סאונד של הבטן מוצאים אותן בקלות. לרוב הן ללא תלונות, אם כי יכולות הן לפגוע בתפקוד כליות. אין ספק שהופעת הציסטות היא עדות ליכולת גנטית סמויה הבאה לידי ביטוי בנוכחות תזונה לא מתאימה לנו, כפי שניתן ללמוד מעכברים.

בעכברים עם נטיה גנטית לפתח ציסטות בכליות, נבדקה השפעת סוג החלבון על גודל הציסטות. לעכברים בגיל 60 יום ניתנה דיאטה של 15% חלבון, ממקור חלב פרה או חלבון סויה. בשתי הקבוצות נמצאו ציסטות כעבור 90 יום. מתן חלבון סויה הקטין את גודל הכליות והציסטות ב 25%. גם בצקתיות הכליות, שמבטאת את כמות המים שנאגרה בכליה, פחתה ב-38% בעכברים שניזונו מחלבון סויה.

בניסוי אחר נבדק האם תוספת גניסטאין בכמות גבוהה לחלבון חלב פרה עשויה להקטין גם כן את גודל הציסטות. התוצאות הראו שלגניסטאין אין יכולת לשפר את מצב הכליות. רק לסויה השלמה היכולת לעכב את הפגיעה הכלייתית. כאשר הקטינו את כמות החלבון שקיבל העכבר, גם אז הציסטות היו קטנות יותר. פחות חלבון - יותר בריאות. זוכרים?

המסקנות לגבי המלצות התזוניות שלנו, המוצגות לאורך כל הספר הזה:

פחות חלבון.

ללא מוצרי חלב פרה.

חלבון סויה כאחד ממקורות החלבון העיקריים.

כדאי לציין כי העכברים של ניסוי הציסטות ניזונו עד גיל 60 יום מחלבון חלב פרה. מעניין מה היה קורה לציסטות אם מהלידה, או אף בהיותם ברחם, היה חלבון הסויה החלבון העיקרי במזונם של העכברים.

קישורים לשאר חלקי הספר:

חלב פרה וחסר דם בתינוקות

רגישות לחלב פרה

חסר לקטאז

סוכרת נעורים