עזוב ת’עטינים שלי ! ד"ר אריה אבני על נזקי צריכת החלב

תלונה על דימום מהמעי הגס באדם מבוגר אינה תופעה נדירה. טחורים, יאמרו ההדיוטות, והם צודקים בחלק מהמקרים. כמנהל השירות הכירורגי, הדימום עבורי הוא תלונה המחייבת בירור מעמיק. חייבים לשלול דלקות במעי, פגמים בכלי דם, הפרעת קרישה, לבדוק את המעי לכל אורכו על מנת לשלול גידול שפיר או ממאיר. אבל במרבית המקרים לא ימצא הגורם, וכך שנשארנו עם דימום, ובלי כלום.

מה עושים עם חולה שכזה? המקרה הראשון שהיווה ציון דרך לשינוי הגישה הטיפולית שלי היה נער בגיל 15 שדימם מטחורים. ממש דימם. נרות ומשחות ואף קשירות של טחורים לא עשו כל רושם על הדימום העיקש. באחד מביקוריו האחרונים, למזלנו, הוא קיבל הוראה אקרעית להפסיק מוצרי חלב. להפתעת כולם הנער הפסיק לדמם.

בעקבות אירועים רבים דומים פוקחי עין של דימום הונהגה במרפאתי הפסקת מוצרי חלב כגישה ראשונית. שוב לא נרות או משחות או קשירת טחורים כטיפול ראשוני כי אם הפסקת כל מוצרי החלב למספר שבועות. התוצאות היו מעודדות. כ-80% מכלל המתלוננים (לאחר בירור קולונוסקופי לשלילת סיבת דימום ברת טיפול) הפסיקו לדמם. היו נבדקים שחזרו לסורם ותוך יום או יותר ראו שוב את דמם. ודי לחכימא ברמיזא.

יש האומרים כי התינוק והסב דומים, מדוע התינוק יכול לאבד דם במעי בעקבות שתית חלב, והמבוגר לא? ההסבר האפשרי הוא שמדובר ברגישות לחלבוני חלב פרה, המשנים את דופן כלי הדם או את הדם עצמו. צא ולמד. דיממתם בשירותים. עשו בדיקות מתאימות. אם אין ממצא, אימרו לרופא: כדאי להימנע ממוצרי חלב. רק אחר כך רשום נר או קשור טחור והכל יעבור.

קישורים לשאר חלקי הספר:

חלב פרה וחסר דם בתינוקות

רגישות לחלב פרה

חסר לקטאז

סוכרת נעורים